• Instagram
  • Twitter
  • Facebook
  • RSS

כל הזכויות שמורות 2020

  • רֹתֶם הַמִּדְבָּר

לטייל עם ספריי פלפל

לטייל לבד כאשה זה מפחיד, ולא רק בגלל צרעות ונחשים - יש בני אדם מפחידים יותר. הטבע יפה ומרגיע בזכות נופי בר חופשיים, אבל זה גם מה שהופך אותו למאיים במיוחד עבור נשים, שכן אין בו כמעט כתובות מדויקות ואנשים. עם הדיסוננס הזה וספריי פלפל שנצרתו פתוחה בכיס יצאתי לטייל לבדי בגבעות הכורכר של נס ציונה. חשוב לציין, לא מדובר בג'ונגל סבוך וחשוך-אל (ברדלס אסייתי נכחד מארץ ישראל ב־1960), אלא בפנינת טבע שתוחמים אותה בנייני מגורים של נס ציונה ויישוב מיותר והרסני בשם "אירוס" (לזכר האירוסים שנקברו תחתיו?). אוסיף שמעולם לא הותקפתי בטבע, אבל מספיקים מקרים "נעימים" יותר במרחב הציבורי אשר מאויש ומוסדר וסיפורים לא נדירים בחדשות כדי שהחשש יהיה אמיתי. ברור לי שאני לא מיוחדת בזה אלא שהנושא לא מדובר מספיק; אנחנו נחשבות נשים חזקות וחופשיות כי אנחנו לא עוברות מילת נשים ויכולות לנעול עקבים מתוך "בחירה", אבל בעולם המערבי נשים מפחדות ואף נמנעות מללכת לבד ברחוב בחושך ולטייל לבד גם באור. אפשר "לפתור" את זה בקלות באמצעות "לכי עם מישהו", אפשר להגיד "לכי ביום שבת כשהרבה אנשים מטיילים", אבל זה רק מבהיר כמה המצב נורא.


קטע מתוך יומנה של סילביה פלאת (1950-1953):


השקיקה לנוף שאינו כיכרות משורטטות ולפרחי בר הובילה אותי פנימה כנגד החששות, ובין מבטים חטופים לאחור חוויתי נופים מרהיבים ויוצאי דופן לאיזור וראיתי פרחים יפיפיים.


לא קרה לי שום דבר רע הפעם. בצאתי מהשמורה נכנסו שתי נשים מבוגרות שברכתי לשלום בחיוך; הן שאלו אותי אם כבר יש פריחה, ועניתי שכן: כלניות, אירוס א"י ורותם.