• Instagram
  • Twitter
  • Facebook
  • RSS

כל הזכויות שמורות 2020

  • רֹתֶם הַמִּדְבָּר

רזה במקומות הנכונים

לגיזום "אמנותי" של עצים ושיחים (אם הצורה הייתה מוצלחת מספיק היו מפסלים אותה) ותרבות הדיאטה ששולטת בחיינו המערביים עיקרון זהה - שליטה, והתוצאה של שניהם זהה - גדילה מופרזת. הכוונה בפוסט זה אינה להשוות נשים לצמחים, אלא לבקר שני נושאים מתחומים שונים שחשובים לי, ולהדגים את חסרונותיהם ונזקיהם אחד באמצעות השני.


טופיארי היא שיטה לעיצוב צמחים ירוקי עד באמצעות גיזום פיסולי וכלובי רשת שהחלה בחצרות מלוכה עתיקות. בימינו היא מאנישה שיחים על איי תנועה בצורות מגושמות ומגוחכות, ומעניקה לעצי זית עתיקים ומכובדים מראה שובב של פודל מטופח. זוהי עבודה סיזיפית לאדם שכן גיזום מעודד צמיחה והתפצלות של ענפים, והיא אינה מאפשרת לצמחים להתקיים בטבעיות ולמלא את הפוטנציאל שבהם. דומות לכך הדיאטות: הן מנסות "לגזום" את גופן של נשים לצורות שמשתנות בהתאם לטרנד העכשווי (כאילו מדובר באביזרי אופנה) ולצמצם את הקיום הפיזי שלהן במרחב הציבורי, נכשלות בשלב מסוים כי אינן מתאימות לקיום חיים מלאים וגוררות "פיצוי" של עלייה במשקל המובילה לדיאטה נוספת.

כבר ברור שדיאטות אינן עובדות (אבל כן גורמות סבל נפשי וגופני) ושלכל אחד ואחת ישנו משקל המתאים לגוף באופן אישי (המשתנה במשך החיים), ובכל זאת המרדף אחר הצורה ה"מושלמת" אינו נפסק, אלא מקבל פנים חדשות שהן יותר פוליטיקלי קורקט: אצטלה של בריאות ודאגה לה, "self care", "שינוי באורח חיים". כמובן שבריאות היא לא באמת בראש מעיניה של תרבות הדיאטה; רזון לא מוכיח או מבטיח בריאות ופעמים רבות הנזקים הרפואיים של אנשים שמנים נגרמים עקב זלזול מצד הרופאים ושיוך הבעיה הרפואית למשקלם ללא בדיקה (#שמנופוביה_רפואית). בכל אופן אנשים שמנים לא צריכים להוכיח את בריאותם כדי להצדיק את קיומם, ואכילה מיטיבה ופעילות גופנית צריכות להפסיק להיות שם נרדף להרזיה.

Monstrous Feminine | Jessica Ledwich

חשוב להפנים שלבריאות אספקטים רחבים הרבה יותר ממשקל; שא(נשים) הן לא בעיקר הגוף שלהם; שאין אוכל "רע" ואוכל "טוב" (אולי חוץ ממוצרים מן החי) אלא מזונות עם פחות ערך תזונתי ומזונות עם יותר ערך תזונתי ושלשניהם יהיה לעד מקום בחיינו; שהמוח פועל על גלוקוז שמגיע מפחמימות; שהדבר העיקרי שקורה כשאוכלים פחות הוא שרעבים יותר; שתרבות הדיאטה לא מסתכמת במשקל (או "בריאות") ויש לה מקורות עמוקים ביניהם מיזוגניה, קפיטליזם ועליונות לבנה; ובעיקר שא(נשים) לא יכולות וצריכות להראות אותו הדבר.


אני קוראת לא(נשים) ולגננים להרשות לעצמן ולצמחים להיות מי ואיך שהם.



מקורות להעשרה:


"טופיארי ותועבה בארץ ישראל"


Topiary: Ethics and Aesthetics


הפרק "רעב" בספר "מיתוס היופי" מאת נעמי וולף בהוצאת הקיבוץ המאוחד


האקטיביסטית נעמה פסקה דיוויס שעוסקת בדימוי גוף ושמנופוביה: בלוג, אינסטגרם, פייסבוק

"מאוזנת" - עמוד הפייסבוק של מאמנת הכושר בגישת בודי פוזיטיב נועה זילברמן


חשבון האינסטגרם healingcrayons