• Instagram
  • Twitter
  • Facebook
  • RSS

כל הזכויות שמורות 2020

  • רֹתֶם הַמִּדְבָּר

רפידופורה פוטוריסטית

התנועה הפוטוריסטית (מהמילה "future" – עתיד) נוסדה באיטליה בתחילת המאה ה-20. באותה תקופה איטליה הייתה שקועה תרבותית וטכנולוגית בעברה, ונחשבה מפגרת ביחס למדינות אירופה. התנועה הפוטוריסטית רצתה לשנות את איטליה ולקדם אותה אל העולם המודרני המתועש, וזאת באמצעות "הרס" החברה הישנה; ביטול המוזיאונים והספריות, שבעיניה התעסקו יותר מדי בעבר, ומנגד קידוש היופי החדש של העולם: מהירות. הפוטוריסטים האמינו שהמהירות מייתרת את הצורך בעבר ולכן תשפר את איטליה.


חלק מתרגום העותק הראשון של המניפסט הפוטוריסטי לאנגלית | 1912 | מתוך אתר האינטרנט של הספריה הבריטית

אם כך, כנראה שלא לא היה מוצא חן בעיני הפוטוריסטים שאני מתעסקת בהם, שכן הם נחלת העבר (אפשר לדון על כך), ולמען האמת גם הם והרעיונות שלהם שכוללים להעלות על נס את המלחמה ואת הבוז לנשים לא מוצאים חן בעיני (אם כי ביטול העבר יכול להראות מפתה לעיתים). אבל אני מאוד אוהבת את יצירות האמנות של התנועה הזאת, כי התחברתי אליהן מפרשנות אישית דרך היותי "אדם רגיש מאוד".


"אדם רגיש מאוד" הוא מונח שקבעה ד"ר איליין ארון (Highly Sensitive Person; HSP), המתאר אדם בעל תכונה מולדת של רגישות גבוהה המאפשרת\גורמת לו עיבוד עמוק ויסודי יותר של מידע חושי ורגשי, בשל הבדל במערכת העצבים שלו. אנשים רגישים מאוד, שמהווים 20%-15% מהאוכלוסייה (גברים ונשים כאחד), חווים את העולם בצורה שונה מהרגיל: הם מודעים יותר לפרטים, לדקויות ולרפרנסים, חווים בעוצמה גבוהה גם את העדינים שבהם, וכתוצאה מכך מגיעים לעוררות יתר בקלות. לעיתים הם מתוארים ומרגישים כאנשים "בלי עור", בדומה לסושי אינסייד אאוט. הרגישות יכולה להתבטא במגוון דרכים: נורות פלורסנט עלולות להוות מטרד, מגע בעור של בדים וחומרים מסויימים יכול להיות בלתי נסבל, אמפתיה גבוהה, תשומת לב יתרה לרגשות האנשים בחדר ולאיך שהן מתבטאות בשינויים דקים בתנועות הגוף שלהם, ועוד.


בשל כך, אנשים רגישים מאוד זקוקים לזמן רב יותר של מנוחה, לעיבוד וחשיבה, ולתנאים פיזיים שיהיו מתאימים להם. בחברה המודרנית דרישות אלו נתפסות כחולשה, כיוון שהצלחה נמדדת במהירות, אבל לאנשים רגישים מאוד יש יתרונות רבים שהם נכס לאנושות: אינטואיציה חזקה, הקשבה אמיתית, הבנה של צרכי האחר, יכולת גבוהה לאתר שגיאות ולהמנע מהן, מצפוניות וחשיבה ביקורתית. אולם היחס השלילי שהחברה לוקה בו כלפי רגישוּת, בצירוף העוררות הגבוהה והחשיבה היסודית שכבר לבדן הופכות אדם רגיש מאוד לאיטי יותר ומופנם, גורם לרבים מהאנשים הרגישים מאוד להתערות פחות בעולם. מסיבות אלו נוטים להצמיד אליהם את התואר "ביישן\ית", אולם הרגישות הגבוהה היא תכונה מולדת ואילו ביישנות היא מצב, תגובה נרכשת לסיטואציות מסויימות.


בעיניי היצירות הפוטוריסטיות מתארות היטב את החוויה של אדם רגיש מאוד, כי הן מתמקדות במהירות הקיצונית ששוטפת את העולם, אותה HSP חווה בעוצמה גבוהה יותר ומגיב לכך בהתאם.


רעשי הרחוב חודרים אל הבית | בוצ'יני | 1911

לדוגמה, הציור "רעשי רחוב חודרים אל הבית" של האמן הפוטוריסטי האיטלקי בוצ'יני, מתאר עיר סואנת שנמצאת בתהליך פיתוח ובנייה, ומעביר לצופה חוויה הנוצרת מבליל ההתרחשויות הסוערות ברחוב, ש"חודרות" לבתים של הדיירים העומדים במרפסות וכמעט שנופלים.


בנוסף, בעקבות גילוי קרני הרנטגן (קרניים בעלות כושר חדירה גבוה מאוד) בסוף המאה ה-19, הפוטוריסטים טענו ששום גוף אינו אטום יותר, ובהתאם לכך האמן צריך לתת ביטוי לחדירוּת ההדדית של צורות, אורות וצבעים בין אובייקטים. לכל אובייקט יש שני סוגי תנועה: פנימית, שהיא מה שהאובייקט כולל בתוכו מעצם קיומו (גם אם אינו זע); וחיצונית, איך שהסביבה משפיעה על האובייקט.


סרטון אנימציה קצר שמסביר על קרני רנטגן:


"החלל איננו קיים עוד: המדרכות שטופות הגשם תחת האור הבוהק של נורות החשמל, נעשות עמוקות עד מאוד ונפערות עד ללב כדור הארץ. אלפי קילומטרים מפרידים בינינו לבין השמש ובכל זאת הבית שלפנינו נראה כחופף את גלגל החמה. מי יוכל עוד להאמין באטימות הגופים, מאז שרגישותנו החדה והמוכפלת פי כמה כבר חדרה אל תוך ביטויו האפל של המדיום? מדוע נשכח ביצירותינו את הכוח המוכפל של ראייתנו, היכול לתת תוצאות זהות לאלו של קרני X?" (אומברטו בוצ'יני)


מכיוון שלאדם רגיש מאוד "אין עור", העולם נחווה אצלו באופן דומה. הוא חשוף מאוד להשפעת האובייקטים שסביבו, וגם הם אינם אטומים ל"ראיית הרנטגן" שלו. השפעת האובייקטים יחד עם התדרים שהוא קולט מהם לבדו, חודרים אליו רגשית וגורמים לגרייה, הצפה ועוררות יתר. ארשה לעצמי להגיד בגסות שאצל אדם רגיש מאוד כל סוגי הקרניים מתפקדות כקרני רנטגן.


את החדירות ההדדית שבין אובייקטים מדגים הפסל "צורות מיוחדות במינן של התמשכות בחלל" (Forme uniche della continuità nello spazio), גם הוא של בוצ'וני. נושא הפסל הוא תנועה, שנוצרת באמצעות הצעד הרחב קדימה, האלכסונים המצטלבים והנפח המשתנה בין חלקי הפסל. יש בו קיעורים וקימורים רבים, כדי לתת ביטוי גם לתנועה הפנימית של הפסל שחודרת אל החלל (קימור) וגם לתנועה החיצונית של החלל שחודרת אל הפסל ומשלימה אותו (קיעור).

הפסל נוצק לברונזה רק לאחר מותו של בוצ'יני שיצר אותו בגבס. אחת מגרסאות היציקה מוצגת במוזיאון ישראל שבירושלים.


הפוסט הזה נולד בעקבות ביקורי לאחרונה במשתלה בה קניתי צמח שהזכיר לי מאוד את הפסל הזה. הצמח נקרא "Raphidophora Tetrasperma" (רפידופורה טטרספרמה) והוא היה זול יחסית לצמח מיובא, מכיוון שהוא ייחור שהמשתלה עשתה.



לא מצאתי עליו שום מידע בעברית באינטרנט, לכן החלטתי לחקור ולכתוב עליו. רבים מזהים את הצמח בתור סוג של מונסטרה בגלל דמיון במראה, אך זוהי טעות. נעים להכיר: רפידופורה טטרספרמה, צמח ממשפחת הלופיים ומהמין רפידופורה שמוצאו בתאילנד ומלזיה כצמח מטפס בטבע.

Rhaphidophora tetrasperma, hanging stem, Lata Iskandar area, Cameron Highlands, Malaysia; copyright Patrick Blanc

הצמח מתאים לגידול גם בבית מכיוון שאינו דורש שמש ישירה, והפך לנפוץ ברחבי העולם בזכות פרסומו בקרב חובבי וחובבות צמחי הבית ברשתות החברתיות. שמו של הצמח, Raphidophora Tetrasperma, הוא בשפה היוונית. המילה רפידופורה פירושה "לשאת מחט" (Phoros = לשאת; Raphis = מחט). זהו שמו של מין הצמח, שבפרותיו יש תאים דמויי מחטים המגנים על הפרי מאכילה שתמנע את התרבותו; והמילה טטרספרמה שפירושה "ארבעה זרעים" (Tetra = ארבע; Sperma = זרע). אשער שלפריו של הצמח הזה יש ארבעה זרעים בלבד, ושזו תכונה שמייחדת אותו במין. אם יש בידיכן מידע על כך, אודה לקרוא בתגובות.



מבחינתי רפידופורה טטרספרמה היא צמח פוטוריסטי. יש לו קיעורים וקימורים בדומה לפסל; המרחב בו הצמח נמצא משלים\ממלא את ה"חוסרים" בו, וקצוות העלה הצרים והחדים שיוצרים אותם חודרים למרחב.