• Instagram
  • Twitter
  • Facebook
  • RSS

כל הזכויות שמורות 2020

  • רֹתֶם הַמִּדְבָּר

שערות שולמית בבית השחי


"שערות שולמית" הוא צמח בית מקבוצת השרכים שפופולרי ברחבי העולם וטרנדי ברשתות החברתיות, אך הוא גם צמח בר ארץ ישראלי, שנפוץ באזורים לחים ומוצלים כדוגמת מעיינות ומערות, ושם נקרא "שערות שולמית מצויות". כצמח בית הוא נחשב "דיווה" בגלל הקושי לשמור עליו משגשג בסביבה זו.


לשרכים וביניהם שערות שולמית אין פרחים וזרעים. באופן טבעי הם מתרבים באמצעות נבגים, שהם גופיפי רבייה אל זוויגית. לא ניתן לייחר שרכים; הדרך להרבות אותם באופן מלאכותי היא חלוקת שורש (פיצול השתיל לשניים או יותר חלקים שימשיכו לגדול כצמחים נפרדים).


שמו המדעי של הצמח הוא Adiantum Capillus-Veneris, מיוונית: "adaintos" פירושו בלתי נרטב - התייחסות לעלי הצמח שדוחים מים, "capillus" פירושו שיער ו"venereus" פירושו "של ונוס" - אלה מהמיתולוגיה הרומית (המקבילה לאפרודיטה, אלת האהבה והיופי היוונית), שמסופר כי בלידתה עלתה מהמים עם שיער יבש. באנגלית שם הצמח הוא "Maidenhair Fern" שפירושו "שרך שערות-הנערה/הבתולה". בערבית הצמח מכונה "שערות המכשפה" ו"כוסברת השאול" בגלל שהוא גדל במערות, שנחשבות לבית גידולם של שדים ורוחות.


נתקלתי בכמה מקורות לשמו העברי של הצמח "שערות שולמית". האחד הוא ששם הצמח מתייחס לשולמית, הנערה במגילת "שיר השירים", שהיא הונוס היהודית מבחינת היותה סמל ליופי. רוב ההתייחסות אליה במגילה היא בתיאורים מפורטים של יופייה וגופה:


"א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם. ב מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. ה צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. ז מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים. ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת." (פרק ז)


השני הוא אגדה עממית על נסיכה יפיפייה ושמה שולמית, שנוצר בינה לבין בחור עני קשר רומנטי. משגילה אביה המלך על כך הוא כלא אותה בארמון. שולמית הצליחה לברוח אל אהובה, וכשנודע הדבר למלך הוא שלח פרשים בעקבותיהם. רגע לפני שנתפסו השניים, הם קפצו למערה שבתוכה מעיין. במהלך הקפיצה נתקע שיערה של שולמית מחוץ למערה, וחלקו נתלש ונצבע בירוק כדי שיראה כצמח - המוכר לנו כשערות שולמית - וכך לא נתפס הזוג.


השלישי הוא גרסה אחרת לאגדה, בה מסופר על בחורה פשוטה ומכוערת בשם שולמית שהייתה מאוהבת בבן מלך. בשל כיעורה היא נהגה להתרחץ בהסתר במי מעיין שבתוך מערה, אך יום אחד בן המלך עבר באזור, הבחין בה והזדעזע. הבושה גרמה לשולמית להחליק/לקפוץ למים אל מותה, ותוך כדי הנפילה חלק משיערה נתפס באחד הסלעים. מאז הצמח "שערות שולמית" מעטר מעיינות ומפלים, כדי להזכיר לבחורים לא להציץ לנשים המתרחצות, פן סופן יהיה כשל שולמית.

מתוך דף הפייסבוק של "לוטם היחידה ללוחמה בטרור מגדרי", שפעילותיו השחיתו את ציור הקיר על מבנה השירותים בחוף מציצים, המנרמל ומנציח יחד עם שם החוף את תרבות האונס; בפעם השלישית לאחר שעיריית תל אביב החזירה את הציור למצבו המקורי.


לאחרונה שאלתי בקבוצת פייסבוק של חובבי צמחי בר בישראל על מיקומים בהם אוכל לראות שערות שולמית שגדלו באופן טבעי, וגבר שנון ומצחיק להפליא השיב לי: "בבית השחי של שולמית השכנה שלי". התגובה עצבנה אותי, אבל היא גם כיוונה למחשבה על ההבדל העצום בחברה האנושית בין שיער הראש של נשים לשיער גופן. בעוד ששיער הקרקפת של נשים מוערץ ומואדר (בין היתר בסיפורים ואגדות כדוגמת אלו על שערות שולמית), מסמל נשיות ורכות, וסידורו בצורה מקובלת (שעולה הרבה כסף) מעיד על טיפוח; שיער הגוף שלהן מוסתר כי הוא מבוייש, מבוזה, מעיד על הזנחה וההפך מנשיות. שניהם עשויים אותם חומרים, אך זה מגוחך כשהשערות של שולמית הן בבית השחי שלה, וטוב ויפה כשהן על ראשה.


לפעמים אני מתבוננת בנשים במדיה או ברחוב וחושבת כמה זה הזוי שכולנו, כמעט בכל גיל, מעמידות פנים שאין לנו שיער על הגוף (נכון, לא לגמרי כולן, אבל מתי לאחרונה קלטתן בים אשה עם שיער גוף? הביטוי "רובנו" אינו מספיק כאן). כל אחת שעורה חלק כשל תינוקת הסירה ממנו את השיער בדרך זו או אחרת עם דלת סגורה, וההיקף של זה בלתי נתפש בעיניי, כאילו ברור כשמש שהסרת שיער גוף צריכה להתבצע, זו פעולה יום יומית מקובלת, ולכן היא נקראת פשוט "לעשות"; כולן צריכות "לעשות גבות", "לעשות בית שחי", "לעשות רגליים", "לעשות מפשעות", כשבפועל מדובר בדברים נעימים פחות: "למרוט", "לחתוך עם תער", "לשרוף באמצעות קרני לייזר", "להחדיר מחט לזקיק שערה ולקטול את כלי הדם שמזינים את השורש שלה"...

Monstrous Feminine | Jessica Ledwich

הצורך להסיר שיער כמעט מכל איבר בגוף גוזל מנשים כסף (תעשיית הסרת שיער הגוף של נשים על שלל המצאותיה, מוצריה ושירותיה מגלגלת מיליארדים), זמן (שעות של פעולת הסרת השיער עצמה, ושעות עבודה כדי לממן אותה) ותנועה חופשית בעולם; הצורך להיות חלקה גורם לנשים לתכנן את לבושן ופעולותיהן בהתאם למצב השיעור שלהן. סירוב לבילוי ספונטני בים כי לא עשית רגליים/התור לשעווה הוא רק עוד כמה ימים/את בין טיפולי לייזר אינו דבר זר לנשים, כמו גם הדאגה ממצב שיער הגוף בטיול ארוך שאינו בתנאי בית מלון. כבר יצא לכן לתהות איך הנשים ב"הישרדות" מסירות שיער גוף?

אך לא זאת בלבד, הסרת השיער מלווה בכאב ולעיתים קרובות בנזק לגוף (פצעונים, דימום, גירודים, כוויות, פגיעה בבלוטות, שיערות כלואות ועוד).


צילום מסך מתוך הערך "בית השחי" בויקיפדיה

Ashley Armitage @ladyist

לשיער הגוף מטרות ויתרונות כמו הגנה מהשמש, ויסות טמפרטורת הגוף והגנה עליו מפני חיכוך של עצמים חיצוניים. ייתכן שבעתיד שיער הגוף יעלם כליל בשל השינויים הטכנולוגיים שייתרו אותו, אך כרגע הוא נחלתן של בנות כמו בני האדם. הציווי החברתי על נשים להעלים את שיער גופן הוא דה-הומניזציה של גוף האישה; נשים נבדלות זו מזו בצבע העיניים, במבנה הגוף ובמידת הנעליים, אך ברירת המחדל של כל הנשים היא ששיער צומח על הגוף שלהן, ובהסתרת העובדה הזאת יש שלילה מאנושיותן.


אמירה רווחת היא שנשים מסירות שיער גוף כי כך הן בוחרות, וכיוון שהבחירה אישית ומסבה להן הרגשה טובה זוהי פעולה פמיניסטית. ראשית, הטענה שלי אינה כלפי אף אחת; הרגלי הסרת השיער של נשים פרטיות לא מעניינים אותי ואני לא מבקרת את פעולותיהן, בין היתר כי הצורך הכמעט קיומי להיות חלקה משיער גוף כדי להתקבל במרחב הציבורי ולהרגיש נעימה אינו זר לי. בדבריי אני מתייחסת להסרת שיער גוף בקרב נשים כתופעה, שהיא פסע מכלל עולמית, ואני רוצה להציג כמה שאלות למחשבה עליה.


למה הגוף הנשי לא תקין בצורתו הטבעית? למה "הסרת שיער מרוב הגוף" אינה נמצאת גבוה בין הבחירות האישיות שגורמות למין השני להרגשה טובה? למה החורף ידוע כתקופה בה נשים לא מסירות שיער גוף? למה השיער בזרועות של נשים מתקבל יותר משיער הרגליים שלהן? כל הנשים בעולם נמצאות במצב של חופש בחירה? האם זאת באמת יכולה להיות בחירה אישית של נשים, כשרק המחשבה על אילוץ לצאת למקום הומה בגופייה שחושפת שיער בבית השחי, או הגעה לבית חולים במקרה חירום מבלי שהסרת שיער גוף, מעוררת ברובן אי נוחות ואף חרדה? עם אילו השלכות חברתיות מתמודדות נשים שלא מסירות שיער גוף? האמנם אנחנו חופשיות בעוד שסיבים עשויי חלבון המכסים את רוב הגוף שלנו בגלל היותנו בנות אדם מבוזים כל כך ומוסתרים מכל עין? להיות חלקה משיער גוף זה להיות אישה, או להיות דימוי של אישה?